1. התובע מבקש כי יבוטל פסק דין שניתן כנגדו מחמת אי ציות להחלטת בית משפט. זו לתובע הפעם השנייה בה ניתן כנגדו פסק דין המוחק תביעתו מחמת חוסר מעש בהליכים אלו.
2. נימוקי התובע בבקשתו הנם, כי אכן טעה משלא הגיש לבית המשפט הודעה בדבר ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת, כפי שנקבע בהחלטה. לטענתו ביקש לשלם את ההוצאות במועד אך הדבר לא עלה בידיו מטעמים הקשורים בנתבעת.
3. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הדרך להשיג על פסק דין אינה בדרך של הגשת בקשה כי אם בהגשת ערעור. מכל מקום, טוענת, כי בפועל התובע לא הופיע לפגישה הרביעית שנקבעה לו עם המומחה, ואף לא שילם את ההוצאות שנפסקו כנגדו במועד. בפועל, התובע לא שילם את כלל ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת (3000 ש"ח) ולפיכך מבקשת הנתבעת כי אם וככל שייעתר בית המשפט לבקשה, יתנה את המשך ההליכים בביצוע התשלום בפועל.
4. בתשובתו מוסיף התובע, כי לבית המשפט סמכות לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ואף סמכות טבועה לבטל פסק דין שנתן.
דיון
5. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן:
"התקנות"). סמכותו של בית המשפט להורות על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש קבועה בתקנה 156 לתקנות.
6. לאחרונה, ניתן פסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 4838/12
עידן מורדוב ואח' נגד יונתן טייב (פורסם בנבו, 13.8.2012, להלן:
"עניין מורדוב") ובו נקבע כך:
"
ככל שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד, היה על המבקשים לפעול לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
התקנות) - להגיש בקשה לביטול פסק הדין, וככל שבקשה זו תדחה - לבקש לערער עליה או לחלופין להגיש ערעור על פסק הדין. ככל שפסק הדין ניתן בגדר תקנה 156 לתקנות, הרי שהיה על המבקשים להגיש ערעור בזכות על פסק הדין. בכל מקרה, המבקשים היו גם יכולים להשלים עם המחיקה ולהגיש תביעה חדשה, שכן המחיקה לא חסמה את דרכם לבית המשפט" (פסקה 8 לפסק דינו).
7. במילים אחרות, הדרך להשיג על פסק דין שניתן מחמת חוסר מעש, הנה באמצעות ערעור בזכות על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. מאידך, המבקש את ביטלו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד עליו לפעול בהתאם לאמור בתקנה 201 ולהגיש בקשה לביטול פסק דין. אלו גם אלו אינם מנועים מלהגיש תביעה חדשה לבית המשפט.
8. בענייננו, פסק הדין שניתן, ניתן כאמור בגין אי ציות להחלטת בית המשפט. פסק הדין ניתן לאחר שהוגשה בקשה המתארת התנהלותו של התובע בהליכים אלו, ובכלל זה אי הופעתו של התובע לבדיקה שנקבעה לו אצל המומחה בשלושה מועדים שונים, אי תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת ואי ציות להחלטות בית משפט שונות. במסגרת בקשה זו נתבקש בין היתר נתבקש סעד של מחיקת התביעה. הבקשה הועברה לתגובת התובע. התובע לא הגיב לבקשה ולפיכך שבה הנתבעת על בקשתה למחיקת התביעה בבקשה דחופה נוספת שהגישה.
9. התובע הגיש תגובתו לבקשה הדחופה, תוך שהנו מציין כי הבקשה כלל לא הועברה אליו, ונודע לו עליה מהחלטת בית משפט שניתנה על הדף הראשון של הבקשה. מאידך מתוכן תגובתו עלה, כי
הבקשה הדחופה אותה הגישה הנתבעת, וגם בה נתבקש סעד של מחיקת התביעה, התקבלה במשרדו ולאחריה הוגשה תגובתו. בתגובתו, תיאר התובע את מצבו האישי הקשה כעילה לאי הופעתו בפני המומחה, התובע התחייב להופיע לפגישה הבאה שתקבע לו וב"כ התחייב לדאוג לכך אישית. עוד התחייב התובע לשלם את ההוצאות שנפסקו לו כתנאי לחידושה של התביעה. בהחלטה מיום 10.9.2012 ניתנה בין היתר הוראה לתובע לתשלום הוצאות הנתבעת שאם לא כן לא ייקבע מועד חדש לדיון. בית המשפט קצב לתובע מועד למסירת הודעה כי ביצע את האמור, תוך התראה "שאם לא תימסר הודעה תמחק התביעה ללא כל התראה נוספת". משלא עשה כן התובע, נמחקה התביעה.
10. כב' השופט זילברטל בעניין מורדוב הנ"ל הוסיף, כי
"אין לקבל את עמדת המבקשים לפיה מדובר בפסק דין שניתן "במעמד צד אחד", שהרי המחיקה נעשתה רק לאחר שהוגשה לבית המשפט עמדת המבקשים ביחס לאפשרות המחיקה..." (פסקה 8 לפסק דינו). דומה כי גם בענייננו, הוגשה תגובתו של התובע לבקשה הדחופה של הנתבעת בה נתבקש סעד המחיקה, הבקשה הועברה לתגובת התובע אשר התחייב לשלם את ההוצאות כתנאי לחידוש ההליכים. למעשה פסק דינו של בית המשפט המורה על מחיקת התביעה ניתן לאחר שנשמעה גם עמדתו של התובע. הדרך להשגה על פסק דינו של בית משפט זה שניתן מחמת חוסר מעש, ושלא במעמד צד אחד, הנה באמצעות הגשת ערעור בזכות על ההחלטה. מטעם זה הנני דוחה את הבקשה.
11. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא הציג התובע טעם מניח את הדעת לאי הגשת הודעה לבית המשפט, התובע אף לא הוכיח כי ביצע את המוטל עליו במועד שנקצב לו לעשות כן. עוד לא יכולה להיות מחלוקת, כי התנהלותו של התובע בהליכים אלו רצופת חוסר מעש, אי התייצבות בפני המומחה ל
ארבע בדיקות שונות שנקבעו לתובע(!) (כלומר, גם לבדיקה נוספת- רביעית- שנקבעה לתובע ועל אף התחייבותו של התובע להתייצב, לא התייצב אליה) אי ביצוע תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת ואי ציות להחלטות בית משפט. התנהלות התובע גובלת בזלזול בהליכי המשפט. כאמור, זה מכבר בוטל פסק דין המורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש של התובע בהליכים אלו.
12. מכל מקום, כאמור פסק הדין שניתן אינו חוסם את דרכו של התובע להגיש תביעתו מחדש אם וככל שחפץ בכך, ושעה שיהיה פנוי לניהול תביעתו.
13. לסיכום, הבקשה נדחית.
14. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 500 ש"ח שישולמו בנוסף ליתר הסכומים שנפסקו לטובת הנתבעת בהליכים אלו.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.